קמליה מרושתת
 קמליה מרושתת
| ||
|---|---|---|
קמליה מרושתת
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | צומח | |
| מערכה: | צמחים וסקולריים | |
| מחלקה: | דו-פסיגיים | |
| סדרה: | אברשאים | |
| משפחה: | תאיים | |
| סוג: | קמליה | |
| מין: | קמליה מרושתת | |
| שם מדעי | ||
 Camellia reticulataלינדלי, 1827 | ||
| שמות נוספים | ||
|
שמות מדעיים נוספים:[1]
| ||
| ||
קָמֶלּיה מְרוּשֶׁתֶת (שם מדעי: Camellia reticulata) היא מין צמח בסוג קמליה, שמקורו במחוזות סצ'ואן ויונאן בדרום מערב הרפובליקה העממית של סין. תחום התפוצה של אוכלוסיות הבר של מין זה מוגבל ליערות הררים מעורבים בדרום ובמרכז יונאן.[3]
קמליה מרושתת היא הפרח המחוזי של יונאן.[4] מקור האפיתט של השם המדעי ברשת העורקים של העלה.[5]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמליה מרושתת היא שיח מסועף בצורה דלילה או עץ קטן ירוק-עד, שיכול לגדול לגובה בין 10 ל-15 מטרים (המין הגבוה ביותר בסוג קמליה).[6]
אורך הפטוטרת של העלים 6 עד 13מילימטרים. אורך הטרף בין 5 ל-11 סנטימטרים ורוחבו בין 4 ל-5.5 סנטימטרים. המרקם של העלים דמוי עור, גונם: בחלק העליון ירוק עמום, בחלק התחתון ירוק עמוק מבריק ונטול פלומה. הם מוארכים, סגלגלים עד מלבניים. העורק המרכזי מורם מפני העלה הוא בגוון ירוק צהבהב ומתחברים אליו 6 עד 8 עורקים משניים. שפת העלים משוננת וקצה העלים מחודד.[7]
הפרחים גדלים מתחת לקצה הענף או בזווית. פרח בודד או בקבוצה של עד 3 פרחים. קוטרם של הפרחים בין 7 ל-10 סנטימטרים (עד ל-20 סנטימטרים בחלק מהזנים המתורבתים). גונם בין ורוד רך לוורוד עמוק ולעיתים נדירות כמעט לבן, עם 5–7 עלי כותרת, או יותר בחלק מהזנים המתורבתים,[7] דמויי ביצה הפוכה באורך 4 עד 6 סנטימטרים וברוחב 3 עד 4.5 סנטימטרים (יותר בחלק מהזנים). אורך האבקנים 3 עד 4 סנטימטרים. השחלה כדורית בקוטר 3 עד 4 מילימטרים והעלי באורך 2.5 עד 3.5 סנטימטרים.[7]
הפרי הוא הלקט כדורי עד כדורי פחוס בן שלוש עד 5 קשוות בגוון חום בהיר, בקוטר של כ-5 סנטימטרים. בכל קשווה יש זרע אחד או שניים כדוריים עד כדוריים למחצה בגוון חום.[7]
עונת הפריחה היא בין ינואר למרץ, והפירות מבשילים בין ספטמבר לאוקטובר.[7]
המין יכול לחיות 600 שנים.[5]
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קמליה מרושתת גדלה באופן טבעי בסין, בסמוך לגבול בין המחוזות יונאן וסצ'ואן, שם היא מכונה "נָאנְשָׁאנְצָ'ה" (南山茶) שפירושו "הקמליה של ההר הדרומי". צמחי הקמליה המרושתת גדלים בגובה בין 1,800 ל-2,500 מטרים באזור הררי זה. העלים בעלי הגוון העמום המכוסים שעווה (מחזיר טוב יותר רמות גבוהות של אור אולטרה סגול) מרמזים על כך שצמח זה מותאם היטב לגובה רב יותר.[5]
הקמליה המרושתת גדלה ביערות פתוחים שבהם אלונים ירוקי-עד ונשירים מהווים חלק חשוב מחופת היער יחד עם כמה מיני אורנים. במקומות שהם היער נכרת הופכת הקמליה המרושתת וקרובי משפחתה להיות חופת היער. סוגי הקרקע משתנים בכל האזור, אך האדמה שאפשר לצפות למצוא ביער, רופפת, חומצית ואורגנית, היא הסוג המועדף על ידי הקמליה.[5]
באזור יונאן שבמערב סין יש אקלים מתון, עם חורפים חמימים ויבשים. הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא 7.8°C מעלות, וביולי 19.9°C. המשקעים השנתיים הם קרוב ל-1,000 מילימטרים; עיקר הגשם יורד בחודשי הקיץ ממאי עד ספטמבר, כשבמהלך תקופת הפריחה בראשית השנה לא יורד כלל גשם.[5]
האוכלוסייה בבר הולכת ומצטמצמת כתוצאה מקטיף יתר ופגיעה בבית הגידול, ועם זאת המין לא נחשב נדיר.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצמח יש היסטוריה ארוכה של גידול וטיפוח הן להפקת שמן תה מהזרעים, והן בשל ערכו כפרח נוי.[4] האזכור הראשון של הקמליה המרושתת בסין מולדתה הוא בשנת 590 בטקסט שמתייחס לצמחי תבלין, כך על פי סטירלינג מקובוי (Stirling Macoboy) בספרו "מילון הצבעים של קמליות" (Colour Dictionary of Camellias). קולונל דורנט, בהרצאה שנשא בשנת 1967 על המין, תיארך את הטיפוח הסיני של הקמליה המרושתת למאה התשיעית במחוז יונאן. עד המאה האחת עשרה טופחו שבעים ושניים זנים. הקמליה המרושתת העתיקה ביותר שעדיין חיה נבטה זמן קצר אחר כך. צמח אחד של הזן "מָאיֵה-טָאוחונְג" שגדל בחצר מנזר פָּאנְלונְג תוארך לשנת 1347. נראה כי שיא ההתלהבות הסינית מהמין היה בתקופת שושלת מינג (1368 עד 1644), אז היה עניין רב ושפע של כתבים המזכירים אותו. התחדשותה של ההתעניינות הסינית במין העלתה את המספר הכולל של הזנים שטופחו בסין ל-120.[5]
התיעוד המוקדם ביותר של קמליה מרושתת מחוץ לסין נובע מזן תרבותי יחיד. 'טו-צובאקי', שהגיע ליפן מסין בסוף המאה השבע-עשרה (שושלת צ'ינג). 'קפטן רואס' (Captain Rawes), כפי שכונה לימים זן זה, היה גם הקמליה המרושתת הראשונה שהגיעה לעולם המערבי. ב-1820 הביא ריצ'רד ראוס (Richard Rawes), קברניט הספינה "וורן הסטינגס" (Warren Hastings), זן זה לאנגליה.[8] למעשה, השם המדעי של מין זה ניתן על ידי הבוטנאי הבריטי ג'ון לינדלי (John Lindley) על סמך דגימה של 'קפטן רואס'. הקמליה המרושתת היחידה שיכול היה ולטר למרטס (Walter Lammerts) למצוא בקליפורניה כדי לאמת את האותנטיות של ייבוא זנים חדשים של קמליה מרושתת בשנת 1948 הייתה דגימה של 'קפטן רואס' בגן הבוטני של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. צמח זה עדיין קיים בברקלי, ובמקומות אחרים, אבל דווקא בסין מולדתו הזן נכחד. הוא הוחזר לסין בשנת 1974, שלוש מאות שנים לאחר שעזב, וקיבל את השם 'גְווֵיְשְׂיָה' ('כבוד מוחזר').[5]
כמה זנים אחרים מצאו את דרכם לעולם המערבי לפני אמצע המאה העשרים. הזן "סונְגְדְזְה-לִין" שקיבל במערב כמה שמות, בהם "רוברט פורצ'ן" (Robert Fortune), הובא לאירופה במהלך המאה התשע-עשרה, אף על פי שהתאריך המדויק עדיין שנוי במחלוקת. ג'ורג' פורסט (George Forrest) היה האדם המערבי הראשון שאסף קמליה מרושתת בטבע בתחילת המאה העשרים. הצמחים בעלי הפרחים הבודדים שאסף פורסט היו שונים בבירור מהזן "קפטן רואס" בעל הפרחים הכפולים שעל בסיסו תיאר לינדלי את המין, מה שהוביל את הבוטנאי ג'. רוברט סיילי (J Robert Sealy) לכנות את צורת הבר של הקמליה המרושתת בשם C. Reticulata forma simplex במונוגרפיה שלו שפורסמה בשנת 1958.[5]
השינוי הגדול קרה ב-1948 כאשר ולטר למרטס מרנצ'ו דל דסקנסו (Rancho del Descanso, כיום גני דסקנסו) ייבא במקביל לראלף פיר (Ralph Peer), חובב קמליות נוסף בהוליווד, קבוצה של עשרים זנים של קמליה מרושתת. אף על פי שהשניים ייבאו את הצמחים בנפרד, הם למדו במהרה האחד על השני. חיטוי עם מתיל ברומיד, על ידי פקחים של המחלקה החקלאית, הביא לאובדנם של כמה צמחים, אך באמצעות שיתוף זה עם זה הצליחו למרטס ופיר לגדל חמישה עשר זנים, שהוצגו לציבור בשנת 1952. מקורם של מרבית הזנים ביותר מ-800 זני הקמליה המרושתת המופיעים במהדורה ה-23 של "Camellia Nomenclature" משנת 1999 הוא באותם חמישה-עשר זנים סיניים שהובאו לקליפורניה בשנת 1948.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קמליה מרושתת, באתר ITIS (באנגלית)
- קמליה מרושתת, באתר NCBI (באנגלית)
- קמליה מרושתת, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קמליה מרושתת, באתר GBIF (באנגלית)
- קמליה מרושתת, באתר The Plant List (באנגלית)
- קמליה מרושתת, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "The Plant List: A Working List of All Plant Species".
- ^ קמליה מרושתת באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 IUCN Red List of Threatened Species
- ^ 1 2 "Camellias from China". Rhododendron Dell — Plant collections. Dunedin Botanic Garden. 8 מרץ 2012. אורכב מ-המקור ב-22 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 "A Fresh Look at Camellia reticulata". Articles — Pacific Horticulture. Pacific Horticulture. בינואר 2001.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Huntington:The Camellia Garden". אורכב מ-המקור ב-2014-02-24.
- ^ 1 2 3 4 5 Tianlu Min and Bruce Bartholomew (2007), "Camellia reticulata", Flora of China online, vol. 12
- ^ Camellias.pics: Photographic nomenclature of Camellias